פסק-דין בתיק ע"א 29627-04-10

כב' השופט יצחק כהן, אב"ד - סגן הנשיא:

1.         פתח דבר:

לפנינו ערעור וערעור שכנגד מושא פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט ערפאת טאהא), שניתן בת.א. (נצ') 2350/05 ביום 7/2/10, ותוקן ביום 11/3/10.

            המשיב יליד 1/10/1961, נפגע ביום 8/4/2004 בתאונת דרכים.

            אין חולק באשר לעובדת היות התאונה "תאונת דרכים" ובאשר לחבות המערערת כמבטחת לפצות את המשיב בגין הנזקים שנגרמו לו. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לגובה הנזק.

2.         רקע עובדתי וקביעות ביהמ"ש קמא:

            בית משפט השלום, אשר עשה מלאכתו ראויה, בחן את החומר הרפואי אשר הונח לפניו, כך גם את חוות דעתו של הנוירולוג ד"ר עזיז מזאריב, מינה את ד"ר בלוך כמומחה בתחום הפסיכיאטרי, את פרופ' שטהל כמומחה בתחום האורטופדי, את ד"ר ויילר באשר לפגיעה בריאות, את פרופ' ביטרמן מומחה פנימאי, את פרופ' הר-שי בתחום הפלסטי ואת ד"ר גרוס בתחום הנוירולוגי.

            בתחום הפסיכיאטרי נבדק המשיב פעמיים, כאשר תחילה נקבעה לו נכות זמנית בשיעור 30%, ובהמשך נכות צמיתה בשיעור 20% בהתאם לסעיף 34(ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), ה'תשט"ז-1956 (להלן: "התוספת לתקנות המל"ל").

            המומחה נחקר על חוות דעתו.

            בית משפט השלום דחה את טענות המערערת באשר לחוות דעתו של ד"ר בלוך, נדחתה הטענה כי הנכות בתחום הנפשי הינה למעשה 10%.

            בית משפט השלום לא התעלם מהרקע מושא עברו של המשיב ומצבו הנפשי ערב התאונה, עמד על נסיבותיו האישיות הקשות, התייחס לתשובות המומחה בעת חקירתו, היה ער למצב המשיב לפני התאונה, בסופו של יום ראה לקבל את הממצאים והמסקנות של ד"ר בלוך ודחה את טענות המערערת.

            כך גם כך דחה את טענות המשיב כדי קביעה כי שיעור הנכות הינו 23% ולא 20% ובסיכומם של דברים, ראה לקבוע כי הנכות הנפשית של המשיב בעקבות התאונה, לרבות הקשר הסיבתי בין הנכות לבין התאונה לאור ההשגות לעניין זה, הינה כפי ד"ר בלוך, לאמור 20% נכות צמיתה.

            אשר לפגיעה בריאות - נקבעה למשיב נכות צמיתה בשיעור 10% מותאם לסעיף 8(1)(ב) לתוספת לתקנות המל"ל.

            גם כאן נחקר המומחה על חוות דעתו.

            בית משפט השלום קבע כי הממצאים והמסקנות של המומחה ד"ר ויילר התבססו על הפגיעה ולא כנטען מפי המערערת על תלונות סובייקטיביות בלבד של המשיב, כך דחה את הטענה כי לא היה מקום לעשות שימוש מותאם בסעיף 8(1)(ב) הנ"ל.

לבסוף ראה ביהמ"ש קמא לקבל את חוות דעתו של ד"ר ויילר בנוגע לקביעת הנכות כאמור לעיל, מותאמת וקבע כי למשיב נכות צמיתה בשיעור 10% כפי המומחה, זאת עקב כאבים והפרעות במערכת הנשימה במידה בלתי ניכרת.

            אשר לפגיעה בתחום הפנימי - קבע פרופ' ביטרמן כי נותרה למשיב נכות צמיתה בשיעור 10% עקב כריתת טחול, המומחה לא נחקר, השיב לשאלות הבהרה וקבע כי תקופת ההחלמה עקב ניתוח זה הינה מספר שבועות עד חודש וכי חזרה לעבודה פיזית אפשרית בדרך-כלל לאחר 3 חודשים.

            כך גם כך נקבעה על-ידי פרופ' הר-שי נכות פלסטית צמיתה בשיעור 10% בגין צלקת שנותרה אצל המשיב באורך 26 ס"מ וברוחב 1 ס"מ.

            לקביעת בית משפט השלום, אין מדובר בנכות קוסמטית, כי אם בנכות פלסטית בעלת פן תפקודי ממשי, בהתקיים בצלקת אזורים רגישים לכאב.